הרב ד"ר נתן אופיר (אופנבכר)
א. מבוא לספר 'תורי זהב'
הרב אברהם נפתלי (הירץ) שייאר[1] (תקי"ד-תקפ"ג, 1753-1822), או בקיצור מהרא"ן[2] שייאר, היה אחד מגדולי רבני גרמניה בראשית תקופת המאבק ביהדות הרפורמית[3]. מהרא"ן שייאר היה ידוע בזמנו כפוסק הלכה, כראש ישיבה וכרב העיר מיינץ[4]. את הנהגותיו וידיעותיו בקבלה הצניע עד שלקראת סוף חייו, בשנת תקע"ד[5], גמר אומר לרכז את פירושיו הקבליים שכתב על שיר השירים ולפרסמם כספר 'תורי זהב'. ואולם, כתב היד זכה לצאת לאור רק כעבור שישים[6] שנה בעריכת נכדו הרב שמואל באנדי[7]. הוא נדפס באופן חלקי[8] עם שתי סדרות של פירושים לשיר השירים[9].
הרב שמואל באנדי מאפיין את 'תורי זהב' כ'מלא יראה ואהבה ודביקות ה' ברוך הוא ומסירת הנפש לפניו'. הוא מצהיר: 'בוודאי מי דעסיק ביה מביא יראה ואהבת האחדות ברוך הוא בלבבו' (הקדמת נכד המחבר, עמ' ב). הכותרת 'תורי זהב' נבחרה על-שם הפסוק בתחילת שיר השירים[10] ובאה לרמוז שהעיון בשיר השירים יקר ערך יותר 'מאלפי זהב וכסף'[11]. בשם 'תורי זהב' דורש מהרא"ן רמזי גימטרייה לשמו נפתלי המצטרף לשמות הוריו, דוד ובילא[12]. בנוסף הוא מחשב את הרמז המספרי לשמה של אשתו פעריל[13].
למעשה, הספר הנדפס הוא יצירה משותפת של מהרא"ן ונכדו הרב שמואל באנדי. הנכד המשיך את סגנון החשיבה והכתיבה של סבו והוסיף מלוא חופניים מחידושיו הוא. לכן, בספר הקרוי 'תורי זהב' יש נוסף לפירוש לשיר השירים, גם בירורים באגדה, תוכחות מוסר, פלפול תלמודי ועיונים הלכתיים.
אחרי הפירוש לשיר השירים, צירף הרב באנדי קונטרס מאת מהרא"ן בשם 'שקל הקודש' ובו דרוש מוסרי קצר למגילת אסתר על דרך רמז ונוטריקון ובהסתמכות על ציטוטים מהזוהר[14]. עוד צירף דרשה בסוגיית 'טעם כעיקר' שהכין מהרא"ן לשבת הגדול בשנת תק"ס[15].
לאורך כל הספר הוסיף הרב באנדי חידושי תורה רבים משלו ומשל אביו הרב יונה באנדי, ורשם הערות מחכימות בהגהות הפותחות במלים 'אמר המסדר, נכד המחבר'. כן הוסיף שני חיבורים ותשובות הלכתיות משלו (ראה להלן) ותשובות בהלכה של הרב טעבעלה שייאר, הרב מיכל שייאר, מהרא"ן ותלמידיו. בדפים הבאים נתאר את חייהם של אישים אלה.
הספר אזל מהשוק לפני שנים רבות. רבים מכותבי העתים דילגו עליו ולא נעזרו באוצר הבלום שבתוכו. יש לברך אפוא את צאצאי מהרא"ן[16], שיחד עם הוצאת פלדהיים מדפיסים מחדש את 'תורי זהב'. עדיין נותרו עוד כתבי יד בכתובים המחכים לגאולה[17].
ב. מהרא"ן שייאר
מהרא"ן הירץ[18] שייאר[19], נולד בפרנקפורט דמיין[20] בכסלו תקי"ד[21] (דצמבר 1753), ונפטר במיינץ בגיל 68, יומיים אחרי חג הסוכות שנת תקפ"ג. יותר מ-40 שנה כיהן מהרא"ן כראש ישיבה והרביץ תורה בעיר מיינץ. בעיר זו הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בנסיכת הסן-דארמשטאט שבדרום גרמניה.
מהרא"ן פסק בענייני הלכה[22], הורה דרך לאמונה תמימה, נלחם להקפדה על מצוות והטיף בשער נגד השפעת הרפורמה. מהרא"ן חיבר כתבים שונים מלבד 'תורי זהב'[23]. רוב ימיו השקיע בלימודי תורה, אך בשנת תקנ"ט נאות לשרת בקודש כרב במיינץ ומילא תפקיד זה במשך 19 שנה[24]. החתם סופר, שהכירו אישית[25] עוד מהשנים שלמד בישיבת אביו במיינץ[26] הרעיף שבחים[27] על מהרא"ן ופנה אליו בתארי כבוד - 'גאון ישראל', 'מופת הדור' ו'כבוד קדושת שם תפארתו'[28].
השפעת מהרא"ן הגיעה למרחקים[29]. תלמידיו תפסו מקומות מובילים בהנהגה היהודית[30]. חלקם נבחרו לכהן כרבני קהילות בצרפת ובגרמניה[31] ובתוכם אחד מגדולי התורה החשובים בגרמניה, הרב יעקב עטלינגער[32].
אביו של מהרא"ן, המכונה מהר"ט[33] היה הרב דוד טעבעלה בן מיכל שייאר (תע"א-תקמ"ג, 1711-1782)[34]. אמו בילא, הייתה בתו של הרב נתן אוטיץ[35], והיא ילדה למהר"ט שלושה ילדים[36].
הבכור, הרב מיכל שייאר, נקרא על שם אביו של מהר"ט. הוא הותיר אחריו חידושי תורה ודרשות רבות בכתב ידו שטרם נדפסו[37]. הוא היה אב בית דין בקהילת וורמס במשך ארבע שנים משנת תקל"ח. בשנת תקמ"ב עבר למנהיים שם כיהן כרב הראשי ויסד שם ישיבה חשובה[38]. הרב מיכל נלחם בתקיפות נגד מגמות הרפיון בשמירת ההלכה[39]. הוא נפטר בלי ילדים בשנת תקס"ט בגיל 70[40].
המהר"ט היה תלמיד של המהרי"ך[41]. פרנקפורט היה אז מרכז יהודי חשוב[42] עם תלמידי חכמים רבים[43] ורבנים חשובים שכיהנו בעיר[44]. מהר"ט נבחר כדיין לצדו של הרב יהושע פלק, בעל ה'פני יהושע'[45]. הרב טעבעלה התמסר ללימוד ב'קלויז' (בית מדרש) בפרנקפורט[46]. בשנת תקי"ט הוזמן לכהן כרב בבמברג שם התגורר חותנו. הוא שירת ברבנות בבמברג שמונה שנים, כתב פסקי הלכה[47], דרש דרשות[48], 'תיקן כמה תקנות גדולות קבועות... הרביץ תורה ברבים והעמיד שמה תלמידים רבים אשר מהם ישבו על כסא הוראה'[49]. ואולם, הוא סבל מרדיפה והלשנה של מומר אחד[50], ולאחר מות רעייתו בילא בשנת תקכ"ז, עבר למיינץ לכהן כאב בית דין וכמורה צדק במקומו של הרב משה ברנדייס (המכונה 'החריף'). מהר"ט היה רב של מיינץ כ-15 שנה[51] עד מותו בגיל 71 כ"ב בתשרי, שמיני עצרת תקמ"ג[52].
מהרא"ן התחנך בישיבת אביו במיינץ[53] והוכר כעילוי מגיל צעיר. כשהיה בן 17 נשא לאישה את פעריל, בתו של הרב שמואל לוקא[54]. מהרא"ן סיפר, שבזכות אשתו זכה לשבת באוהלה של תורה ו'להעמיד תלמידים רבים מהם יושבים על כסא הוראה בזמנינו ...'[55].
את האחריות לניהול הישיבה במיינץ קיבל מהרא"ן לאחר שהתמנה אחיו הגדול, הרב מיכל שייאר, לאב בית דין בקהילת וורמס. מהרא"ן חיזק מאוד את הישיבה. אחד מתלמידיו ידע לספר, שהוא מצא 36 מתלמידי מהרא"ן 'יושבים על כסא הוראה'[56].
לאחר פטירת המהר"ט בשנת תקמ"ג, פנו אל מהרא"ן שהיה אז בגיל 28 לקבל על עצמו את הרבנות של מיינץ, אך הוא סירב והזמינו את הרב נח חיים צבי הירש ברלינר[57]. בשנת תקנ"ט עבר הרב ברלינר לקהילות אה"ו[58] ושוב הפצירו במהרא"ן שייאר. הפעם הסכים אך התנה שלא תינתן לו משכורת ויורשה להקדיש את מיטב מרצו לישיבה.
המהפכה הצרפתית הביאה לשינוי דרמטי במיינץ. נפוליון בונאפרט כבש את מיינץ בשנת תק"ן (7 בנובמבר 1791)[59] ותושביה נהפכו לנתיני צרפת. הישיבה הועברה ל-Aschaffenburg מחשש מפני הקרבות ולמיינץ שבו רק בשנת תקנ"ג[60].
מספרים שבתחילה קיבלו היהודים בברכה את החידושים הצרפתים ומהרא"ן אך קידם את פני נפוליון בנאום תודה בעברית ובשיר שהכין לכבודו[61]. ואולם, כשהתברר שהשלטון דורש ויתורים הלכתיים כגון בהקלות בדיני כשרות ושבת לחיילים היהודיים שבצבא צרפת, התחיל מהרא"ן לחשוש[62]. הוא סירב בשנת תקס"ז להגיע לפאריס לסנהדרין שהזמין נפוליון. מאוחר יותר אף השתחרר מתפקידו כרב העיר ובמקומו מינו את הרב שמואל לוי מוורמס[63]. עם פטירת הרב לוי (ח"י בתשרי תקע"ד) ולאחר החלפת השלטון הצרפתי[64], שב מהרא"ן לאחריותו הרבנית[65].
מהרא"ן 'היה מתחסד עם קונו', עוסק 'בנגלה ובנסתר'[66] ונוהג בסיגופים ובתעניות[67]. הוא היה מתעורר בשעה מוקדמת לעסוק בקבלה, אך הסתיר את הנהגותיו ואת בקיאותו בתורת הסוד[68]. לאחר מות אשתו פעריל בפסח שנת תקע"ב, באו עליו צרות ומחלות[69]. בטבת שנת תקע"ד לאחר שנפוליון הובס בלייפציג[70], נתונה היתה העיר מיינץ 'במצור ובמצוק ובצרה גדולה'. מגפה פרצה במיינץ וגם מהרא"ן נפל ל'חולי כבד מאוד'[71]. בתוך מחלתו היה מספר חידושיו על שיר השירים למסובבים את מיטתו אך השומעים לא הבינוהו. כשניצל, הסיק שיש משימה מיוחדת שנקבעה עוד בטרם לידתו והיא לגלות סודות קבליים לשיר השירים. הוא ייחס את השנים שנוספו לו לחסד משמים המאפשרות לו לקיים חובה שנקבעה 'קודם יצירתי לעולם הזה' ולפרסם את 'תורי זהב'[72].
ג. הרב שמואל באנדי (נכד המחבר)
שני ילדים נולדו למהרא"ן שייאר - בנו היה הרב ברוך שייאר[73] ובתו הייתה בילא[74]. היא התחתנה עם הרב (משה) יונה[75] באנדי מפראג[76]. לקראת הנישואין[77] קיבל החתן רשות מיוחדת מהשלטונות לעבור להתגורר בעיר[78]. בתוך ספר 'תורי זהב' הוכנסו חידושי הרב יונה באנדי[79] וביניהם דיון בסוגיית ברית מילה[80]. עוד מחידושי הרב יונה נותרו בכתב יד[81]. לרב יונה ובילא נולדו שלושה ילדים. הבן הצעיר, הרב טעבעלה[82] התיישב בפרנקפורט[83] - דרשה שלו נדפסה ב'תורי זהב'[84].
שמואל נולד בפורים בשנת תקנ"ד (1794). אביו, הרב יונה נפטר בשנת תקס"ו בגיל צעיר - בן 38 בלבד. בילא חזרה לבית אביה מהרא"ן שייאר ושמואל היה אז בן 12. במהרה הפך לתלמידו החביב של סבו אשר הכניס אותו לסודות התורה והאמונה. הוא התחתן בגיל 20 בשנת תקע"ד עם זיסכה[85] אפשטיין מפולדה. היו להם 12 ילדים והם חיו ביחד 56 שנה.
הרב שמואל תואר כגדול בתורה, בקי בש"ס ומדקדק במצוות[86]. למדנותו של הרב שמואל באנדי מגיעה לידי ביטוי בהערות רבות ובקונטרסים שהדפיס בתוך הספר 'תורי זהב'. הוא הביא שני חיבורים - 'ברית קדש' (בירור מאמרי חז"ל על ברית מילה[87]) ו'תורה אור' הדן בגמרא ובשיטות הראשונים. בסוף 'תורה אור', הדפיס הרב שמואל באנדי אוסף תשובות ובירורים הלכתיים[88]. התשובות משקפות מספר סוגיות שהעסיקו את רבני גרמניה כמו שחיטה (אווז עם חרטום שחור), התרת עגונות, מילה בשבת, הליכה בעירוב והכשרת אפיית מצות במכונה.
לאחר פטירת מהרא"ן בשנת תקפ"ג, מינו את הרב לויב אלינגר כרב העיר והרב שמואל היה אחראי לניהול הישיבה. בשנת תקצ"א התחזקו הרפורמים במיינץ והרב שמואל התחיל לפעול גם בהנהגה הרבנית[89]. אלה היו ימים של קשיים כספיים ונשירה מהישיבה, והרב שמואל נאלץ לעסוק לפרנסתו בעשייה ומכירת יינות[90]. לאחר מות הרב לויב בשנת תר"ו[91] הביאו הרפורמים לבחירת דר' אוב כסמכות הרבנית הרשמית. בשנת תרי"ג במיינץ עם התגברות השינויים ברוח הרפורמה (למשל הוכנס עוגב בבית הכנסת), החליט הרב שמואל שאין מנוס אלא לפרוש מהקהילה[92]. על מנת לחזק את מעמדו וסמכותו, קיבל הרב שמואל היתר הוראה[93] משניים מגדולי התורה בגרמניה[94]. הוא השתדל רבות אצל השלטונות[95] עד שזכו להכרה בקהילה האורתודוקסית הקטנה[96]. יחד עם הרב משה רייס[97], הרב יעקב הלוי[98] והרב יצחק פולדה[99] הקים הרב שמואל הנהגה רבנית חלופית. כך קמה במיינץ קהילה נפרדת בדומה לערים אחרות בגרמניה[100] כפרנקפורט[101] וברלין[102].
הרב דר' מרקוס (מאיר) להמן[103], החתן של הרב שמואל[104], עמד בראש הקהילה הפורשת במיינץ יותר מ-35 שנה[105]. הוא היה תלמיד חכם[106], סופר דגול[107] ובעל תואר דוקטור[108]. את הקהילה האורתודוקסית במיינץ הוא הוביל יחד עם חותנו בהקמת בית כנסת ובית ספר דתי בשנת תרט"ז[109] והוא נלחם בכל כוחו נגד הרפורמים[110].
הרב שמואל נפטר בגיל 83 במוצש"ק וישלח, י"ט בכסלו תרל"ח (1877)[111].
חלק ב) 'תורי זהב' כפירוש קבלי לשיר השירים
א) החשיבות של שיר השירים
מהרא"ן מעיד על עצמו ש'תורי זהב' לא נכתב לפרסום ולתהילה כלל כי אם לעיון עצמי 'לעסוק בה מדי שבת בשבתו'[112] כאמצעי עזר להיזכר ברזי התורה הגנוזים בשיר השירים[113]. מהרא"ן מצדיק את שימושו הנרחב בנוטריקון[114] בכך שיסודו מהתורה[115]. הפן הנסתר בשיר השירים מתגלה בעזרת 'רמזים' או 'סממניות' לסודות הנשגבים בשיר השירים[116]. מהרא"ן העתיק קטעים שלמים מהזוהר כדי שיהיו לנגד עיניו 'להגות בו ביום הקדוש'. כשחלה, ביקש מתלמידו, הרב ליב עללינגען להקריא מ'תורי זהב' כדי לחזקו במסירות הנפש[117] קודם יציאת נשמתו[118].
נקודת המוצא של מהרא"ן היא ששיר השירים הוא 'יסוד השירים וחומר הקדשים' בהיותו 'שיר על כל השירים'[119]. השיר הוא קודש קדשים[120] והוא 'נעלה על כל השירים'[121]. יש אפילו דעה ש'אשר לשלמה' פירושו 'למלך שהשלום שלו'[122] דהיינו שהקב"ה בעצמו אמר את שיר השירים. מהרא"ן מוצא לכך סימוכין בגימטרייה 'אשר לשלמה' = 906 = 'הקדוש ברוך הוא אמרו'[123].
דברי הזוהר בפרשת תרומה על שיר השירים משמשים בסיס לגישת מהרא"ן.
לפי הזוהר הכל נרמז בשיר השירים 'מבריאת שמים וארץ עד סוף העולם, גם בעולם התחייה'[124]. שלמה גילה סודות שהשלימו את סודות התורה[125]. אמנם הסודות התגלו ביום שבנה שלמה את המקדש אך היו ידועים כבר לאדם הראשון[126]. בעצם, במלה הראשונה של התורה כבר רמוזה השאיפה לשיר זה - 'בראשית' בהיפוך האותיות פירושו 'שיר תאב'[127].
הכל רמוז: מה שהיה, מה שהווה ואף מה שיהיה כשיתוקן העולם במלכות שדי באלף השביעי[128]. כאשר יאבד הרשע ותימחקנה הקליפות של 'אל זר' - 'יעלה מכל צד ופינה שיר השירים אשר לשלמה' ('תורי זהב', עמ' לב). השיר הזה מעיד אפוא על אמונתנו הבהירה בגאולה העתידית[129].
ב) השיר לביטול יצר הרע ומידת הדין
לעתיד לבוא יתגשם השיר במלואו בהישחט יצר הרע. הצדיקים ישירו לה' על הסיוע בהתגברותם על אבי אבות הטומאה וביעור יצר הרע. לעתיד לבוא יפריד הקב"ה את שמו 'אל' מ'סמאל'[130] הוא יצר הרע, הוא שרו של עמלק[131] והוא הגורם לפירוד בשם ההוויה[132]. לא יהיה קיום לסטרא אחרא כשיוסר שם ה'. במחיקת סמאל תתבטלנה 'הקלפיות והטומאות בביעור שאור וחמץ'.
מהרא"ן מוצא משמעות במלה 'שיר' על-פי פירוש הנוטריקון כרומז לשחיטת יצר רע. הוא דורש את סופי התיבות של 'שיר השירים' כנוטריקון רם. המלים 'אשר לשלמה' בנוטריקון הפוך שווה ל-הר. עם נוטריקונים אלה מבאר מהרא"ן את פשר הסוגיה במסכת סוכה על בכי הצדיקים והרשעים הרואים את שחיטת יצר הרע לעתיד לבוא[133]. צדיקים בוכים מרוב שמחה כאשר מכירים את ערך בעבודתם המזכה אותם בשכר ולא כמתנת חינם בבחינת נהמא דכיסופא. הם רואים את ההר הגדול ומודים לה' שברוב חסדו סייע בידם לנצח[134]. הצדיקים מביעים פליאה כיצד הצליחו לכבוש הר גבוה של יצר הרע והשכר שלהם הוא שההר גורם 'למעלות רם'. לעומת זאת, לרשעים מר - 'יתהפך מן ר"ם למ"ר'[135].
לפסוק 'שמאלו תחת ראשי, וימינו תחבקני' (שיר השירים ח,ג), מפרש מהרא"ן שהשמאל, 'סטרא דדינא', יהיה תחת 'סטרא דרחמי ימינית'. הווה אומר, מבקשים את חיבוק הימין והסתרת השמאל - 'כנסת ישראל מבקשת מהקב"ה שיכבשו רחמיו את כעסו מעליהם'[136] וכמו שרבי ישמעאל בן אלישע התפלל שמידת הרחמים תכבוש את הכעס[137]. פירוש זה מדגים כיצד מהרא"ן מעריך את העוצמה של שיר השירים כתחינה לעורר את מידת הרחמים ולבטל את מידת הדין.
בפסוק 'הדודאים נתנו ריח' (שיר השירים ז,יד) יש דוגמא נוספת לביאור קבלי של מהרא"ן על-פי המדרש ובעזרת הזוהר. הדודאים שליקט ראובן הביאו ללידת יששכר וזבולון אשר נתנו 'ריח בתורה' לעולם[138]. הביאור הקבלי הוא שראובן הלך 'לעורר סטרא דרחמי ולחבר ג' ספירות קדושים (בינה, תפארת ומלכות) - זהו אימא, בן ובת כנודע ליודעי חן'[139].
ג) פירוש קבלי לשיר השירים
שיר השירים הוא 'הנעלה מכל השירים' בהיותו תיאור אלגורי של האהבה העזה והדבקות בין ה' לישראל. ברית הנישואין מתפרשת כמשל לברית האלוקית והאהבה מתאורת כנפש החסיד העורגת לקרבת אלוקים.
הפירוש של מהרא"ן שייאר מצטרף לרשימה מכובדת של פירושים קבליים לשיר השירים החל במאה הי"ג בספרד אצל ר' עזרא מגרונה ור' יצחק אבן סהולה. מקובלי צפת במאה הט"ז העמיקו בסודות שיר השירים - ר' שלמה אלקבץ, האלשיך ור' שלמה מולכו. בתקפות מהרא"ן נכתבו פירושים לשיר השירים כ'צרור המור' לר' יעקב לויברבוים ופירוש הגר"א, ובמאה הי"ט על-ידי המלבי"ם והנצי"ב.
ואולי התקדים הראשון ל'תורי זהב' הוא כשש מאות שנה לפניו בפירוש של ר' אלעזר מוורמס לשיר השירים בספר 'הרוקח'. במובנים רבים ממשיך מהרא"ן את המסורת שהתחילו חסידי אשכנז בגרמניה בתקופתו של ר' אלעזר. גם הוא ישב במיינץ וגם הוא הדגיש גימטריות[140], סגפנות, יראת שמים, חסידות, מסירות הנפש ופרשנות קבלית.
ד) סוד קבלי באמירת שיר השירים בערב שבת
פתחנו בהערה ש'תורי זהב' נכתב לעיון עצמי בשבתות. נשאר לנו לברר מה ראה מהרא"ן בסוד הקשר בין שיר השירים לשבת. כבר בגמרא יש ביטוי לקבלת השבת כקבלת פני המלכה או הכלה. אמירת שיר השירים מבטאת את האהבה והערגה בין ישראל לשכינה ודווקא בזמן המיוחד לקשר זה בליל שבת. המבין את הסודות והרמזים בשיר השירים יכול להתכוון ליצירת האחדות בין הדוד לרעייה או 'לייחוד קב"ה ושכינתיה'. המנהג לקרוא את שיר השירים בקבלת שבת[141] מקורו בסידור הרמ"ק[142]. הרמ"ק הדגיש את האמירה 'בכוונה גדולה' בתור בקשת גילוי הסודות והרמזים[143] ובכך לזכות לעולם הבא.
בפירושו ב'תורי זהב' מוכיח מהרא"ן את המשמעות הנסתרת בשיר השירים במושגים של ערגה לעבודת ה' בבחינת הסוד של הזכייה לעולם שכולו שבת[144]. והנה דוגמא בפירושו של מהרא"ן לפסוק הפותח בשיר השירים א,ב - 'ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין'. בגימטרייה 'מנשיקות' = 906 = 'בעטרה שעטרה לו'. כנסת ישראל מתחננת לקרב את הקדושה שתהיה בשלמות בזכות קיום מצוות השבת ובפרט בקידוש על היין. כנסת ישראל מעטרת עטרה למלך. אמנם היין רומז לגבורת הדין אך מתוכו יבואו 'דודים ואהבה'[145]. בליל שבת יש כביכול קידושין בין החתן הקב"ה לבין השבת שהיא הכלה[146]. הנשיקות הן תוצאה של קיום מצוות השבת. המלה 'ישקני' בנוטריקון הוא 'יום שבת קדושה נשמה יתירה'. כנסת ישראל מתפללת ומתאווה לקדושות הרוחניות האלה שהן 'נשיקות פיהו'. ישראל 'נכספים' לקדושות 'ועושים המצוות לשמה ולא לשום פנייה אחרת ליעוד שכר ומחמדי עולם הזה'. בזאת מגלים דעתם 'כי טובים דודיך מיין'. מהרא"ן מסיים, שבזכות שבת נזכה לגאולת משיח צדקנו[147].
בסידור של ר' זליגמן בער, סדר עבודת ישראל[148], יש הוראה: "קודם קבלת שבת יש לקרוא שיר השירים כולו[149] בפעם אחד". סידור זה זכה להסכמה מיוחדת כאשר הרב שמואל באנדי הוסיף שני שירים לכבוד שבת - הראשון שחיבר בעצמו והשני שכתב סבו מהרא"ן שייאר[150]. שני רבנים אלה הביעו את ערגתם לקדושת השבת בזמר המשלב הלכות עם תקוות הגאולה[151]. כהסכמות לסידור הדגישו בכך את חשיבות השירה בשבת כמפתח לגאולה.
מהרא"ן והרב שמואל באנדי הם מאחרוני המקובלים בגרמניה. אמנם יש אחריהם בודדים העוסקים בקבלה[152] כגון הרב יצחק ברנייס[153], אך אין לנו כתבים קבליים מרבנים אורתודוקסים שנכתבו ונדפסו[154]. ספר 'תורי זהב' הוא מיוחד וחשוב בהיותו משקף את האמונה התמימה, מסירות הנפש וההעמקה בתורת הנסתר מאפיוני הישיבה במיינץ במשך יותר ממאת שנות קיומה בהנהגת משפחות שייאר ובאנדי.
[1] תודתי נתונה לריינר אומן שהשיב לשאלותי וסיפק לי רקע על משפחת באנדי. מידע רב מרוכז בחוברת שהוציא באנגלית על משפחת באנדי וכולל צילומי מסמכים מקוריים דוגמת ההספדים מ'ספר היזכור' של קהילת מיינץ (Isr. Religionsgesellschaft). ראה Reiner J. Auman, The Family Bondi and Their Ancestors, July 1966 (להלן אומן, משפחת באנדי). מקור חשוב הוא בשני מאמרים בשבועון Der Israelit שהוציא הרב מאיר (מרקוס) להמן - להלן, להמן, מהרא"ן שייאר, להמן, הרב שמואל באנדי.
Marcus Lehmann, Rabbi Herz Scheuer, Der Israelit, Mainz, 1880.
Marcus Lehman, Rabbi Samuel Bondi aus Mainz, Der Israelit, Mainz 1878.
המאמר השני פורסם בתרגום לאנגלית אצל אומן, משפחת באנדי, עמ' 7-33.
[2] זהו הקיצור השגור בפיו של נכדו הרב שמואל באנדי ולפעמים כותב עם 'ו' 'מוהרא"ן' (למשל, 'תורה אור', עמ' שנו).
[3] תודתי נתונה לפרופ' מרדכי ברויאר, שקרא גרסה קודמת והעמיד אותי על טעויות ואי דיוקים.
[4] מיינץ או 'מגנצא' בכתיב של מקורות עבריים, היא עיר בעלת מסורת יהודית עוד מימי רבנו גרשום מאור הגולה (ד' תשכ"ה-ד' ת"ת) והמהרי"ל (נולד במיינץ בשנת קט"ו).
[5] הקדמת המחבר, עמ' כא. והשווה הקדמת נכד המחבר, עמ' ב לעדותו של הרב ברוך שייאר, בנו של מהרא"ן שאביו התחיל בכתיבת הספר בשנת תקע"ד.
[6] בעמוד השער כתוב שהספר יצא לאור בשנת 'תורי זהב נעשה לך', שבגמטריה 635 דהיינו שנת תרל"ה.
[7] בסיום הספר מציין הרב שמואל באנדי שהספר נדפס כ'מזכרת עולם לחברי וידידי מנוער' הרב יעקב בן הרב גדליה הלוי שהיה תלמידו של מהרא"ן. הרב יעקב נפטר ללא צאצאים והשאיר את הונו להחזקת בית הכנסת 'ולקהל היראים' (דהיינו לקהילה האורתודוקסית במיינץ).
[8] ראה 'תורי זהב' עמ' תנ-תנא, שהרב שמואל באנדי כותב 'סיום' - ובו מודה לה' שסיים 'בזה החלק הראשון' של 'תורי זהב'. השווה 'תורה אור', עמ' שב, שהרב באנדי מבטיח להמשיך ולהוציא לאור את כתבי מהרא"ן שנותרו בכתובים. השווה בתחילת 'תורי זהב' תחת ה כותרת 'פתחו של אולם', שהרב באנדי סידר 'שני אופנים על שיר השירים ויתר האופנים' עדיין 'בכתובים כתב יד עצמו של הגאון המחבר זצ"ל'.
[9] 'הפן הראשון' נדפס מעמ' לב עד עמ' פג ו'הפן השני' מעמ' פד עד עמ' רטו. בחלק הראשון מבוא לשיר השירים ופירוש לפרק א ותחילת פרק ב. בחלק השני מבוא נוסף (עמ' פד-קכה) ופירוש לשאר הפרקים (עמ' קכה-רטו). בין השיטין מובאות תוספות, דרשות והערות רבות.
[10] 'שיר השירים' א,יא, "תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף".
[11] ראה הקדמת המחבר, עמ' לא, שה'חינון' מאת ה' שמהרא"ן זכה לחידושים ב'תורי זהב' חביב עליו יותר מאלפי זהב וכסף כמו שכתוב 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף' (תהילים קיט,עב).
[12] ראה הקדמת המחבר, 'תורי זהב', עמ' לא: החישוב בגימטריה היא 630 במלים 'תורי זהב' ובשמות נפתלי, דוד, בילא (בחישוב שלושת השמות יחד).
[13] 'תורי זהב', עמ' לא.
[14] 'תורי זהב' עמ' רטז - עמ' רכט. תחת הכותרת 'שקל הקדש' הוסיף הרב באנדי פירושים משלו בסגנון ובפלפול הדומה לתורת סבו. פירושו למגילת אסתר מופיע מעמ' רל-רנז. בירור קצר הקשור למגילת רות הוא הדפיס בעמ' רנח-רנט וביאורים ממגילת איכה בעמ' רס-רסו.
[15] 'תורה אור', עמ' שב - עמ' שכא. בעמ' שכא-שכח המשיך הרב באנדי עם בירור ופלפול ארוך משלו בסוגיה זו.
[16] ריינר אומן ושלמה (גרי) באנדי, סייעו להוצאת פלדהיים ובכך המשיכו את זכרו של הסבא שלהם, הרב נפתלי באנדי הי"ד שממנו נפרדו בפרנקפורט בשנת תרצ"ט. נפתלי (Hugo) באנדי, ששמו נקרא על שם הרב נפתלי שייאר, היה ממנהיגי הקהילה בפרנקפורט ונשאר עם קהילתו בימים המרים של הרס הנאצים עד שמצא את מותו בשנת תש"ג במחנה המוות דרייזנשטאט. נפתלי היה נכדו של הרב שמואל באנדי וגדל אצלו בביתו - סבו נפטר שמונה חודשים לאחר שנפתלי היה בר מצווה.
[17] מקצתו מהאוסף העצום של ספרים שהיה ברשותו של נפתלי באנדי שרד מחורבן הנאצים ובתוכו כתבי יד מקוריים של מהרא"ן שייאר וביניהם כ-200 הספדים שכתב המצויים היום אצל שלמה באנדי. כתבי-יד אחרים ששרדו כוללים חידושים של הרב משה יונה באנדי, ודרשות על התורה, הספדים וחידושים מאת הרב מיכל שייאר אשר נמכרו במכירה פומבית בירושלים באדר תשנ"ב.
[18] הירץ הוא השם הלועזי שבו השתמש. לפעמים כתוב 'הרץ'. ב'תורה אור', עמ' שב בפתיחה לדרשה בשבת הגדול תק"ס כתוב 'הערץ'. מהרא"ן נהג לחתום את תשובותיו ההלכתיות בשם 'הקטן הירץ שייאר'. ראה הקדמת נכד המחבר, עמ' יד: אאומ"ר (אדוני אבי זקני מורי ורבי) הרב הגאון הגדול הצדיק והחסיד החו"ב (החריף ובקי) בנסתר ובנגלה, מהור"ר אברהם נפתלי, הנקרא בפי כל מהור"ר הערץ שייאר זצ"ל.'.
[19] משפחת שייאר או שויאר היא מהוותיקות בפרנקפורט. במקור היו משפחת לוויים שנקראו ע"ש בניין Goldene Scheuer. בלועזית כתבו את השם בצורות שונות - Scheyer, Scheuer, Scheier. ראה דייאץ, הקהילה היהודית בפרנקפורט, עמ' 296:Alexander Dietz, The Jewish Community of Frankfurt - A Genealogical Study 1349-1849, Vanderher Publications, 1907.
[20] במדינת גרמניה ישנן שתי ערים עם השם פרנקפורט ומבחינים ביניהם בתוספת ציון מיקומם - פד"א פד"מ - פרנקפורט דאודר ופרנקפורט דמיין.
[21] הקדמת נכד המחבר, עמ' יג.
[22] לדוגמא, 'תורה אור', עמ' שנו - עמ' שסא, בעניין רואה מחמת תשמיש, 'תורה אור', עמ' שפא - עמ' שפח לתשובה בהתרת עגונה (כסלו תקס"ד) על-ידי מהרא"ן ובית דינו (הרב משה קאנשטאט והרב אברהם מהאגנויא) ובהסכמת אחיו הגדול הרב מיכל שייאר, אב בית דין במנהיים.
[23] ראה L. Lowewenstein, "Zur Geschichte der Rabbiner in Mainz", Jahrbuch der Juedisch-Literaischen Gesellschaft IV, 1905, pp. 220-239. (להלן, לוינשטיין, היסטוריה של רבני מיינץ). בעמ' 238 מונה לוינשטיין את היצירות התורניות והספרותיות - דרשות, חידושים בש"ס, שו"ת, 'תוכחת מוסר'. השווה בדברי מהרא"ן ב'תורי זהב', עמ' כט - 'ובחבורי על התורה...'. לוינשטין מזכיר איגרת בשם 'יסוד אמונה' שנשלח לקהילה של קופנהגן כתשובה לרפורמים.
[24] ראה לוינשטיין, היסטוריה של רבני מיינץ, עמ' 235-236 ובעמ' 237-239 לסיכום פעילותו של הרב הרץ שייאר כרב במיינץ בשנים תקנ"ט-תק"ע ובשנים תקע"ד.
[25] ר' משה סופר (שרייבער) היה צעיר ממהרא"ן בתשע שנים - הוא נולד בז' תשרי תקכ"ג, 14 בספטמבר 1762. לתולדות חייו ראה אליעזר כ"ץ, החת"ם סופר, רבי משה סופר, חייו ויצירתו, ירושלים תש"ך, עמ' 16-19. לביוגרפיה מעודכנת יותר ראה יעקב כ"ץ, 'קווים לביוגראפיה של החתם סופר,' בתוך הלכה וקבלה - מחקרים בתולדות דת ישראל על מדוריה וזיקתה החברתית, ירושלים תשמ"ד. השווה אהרמן. Solomon Ehrmann, ‘Moses Sofer', in Leo Jung (ed.), Jewish Leaders (1750-1940), New York 1953, pp. 117-138.
[26] החתם סופר למד בישיבה במיינץ בשנים תקל"ו-תקל"ז. ראה בביוגרפיה מאת נכדו, ר' שלמה סופר, 'חוט המשולש', דף ד, ע"ב, שרבו בפרנקפורט, הרב נתן אדלר, הורה למשה הצעיר להתרחק מאביו ובגיל ארבע עשרה עבר למיינץ 'לחסות בצל אילנא רברבא הגאון הגדול רבי טעבלא שייאר זצ"ל אבדק"ק מגנצא בשנת תקל"ו'. ראה שם, דף ה, ע"א שאחרי שנתיים שב לפרנקפורט. השווה א' כ"ץ, החת"ם סופר, עמ' 13-14 שמגיל 9 למד אצל הרב אדלר בפרנקפורט ועבר למיינץ בגיל 13.
[27] שו"ת חתם סופר, חלק א, אורח חיים, סימן פו. התשובה נכתבה אל הרב הירץ שייאר בתאריך ט"ו טבת תקפ"ב בזמן שסבל מחולי, שמונה חודשים לפני שנפטר.
[28] שו"ת חתם סופר, שם.
[29] הרב שמואל באנדי מציין שסבו היה משיב בהלכה לשאלות "מארבע פנות הארץ" (עמ' טו). הוא מכנה את סבו בתואר 'רבן של כל בני הגולה' - הקדמת נכד המחבר, עמ' 1.
[30] למשל, נודעה גדולתו של הרב מנחם מנדל בן נפתלי הירש קרגאו (1772-1842) - ראה: Joseph Eliyah Heller, ‘Menahem Mendel ben Naphtali Hirsch Kargau ,' Encylopedia Judaica, Jerusalem 1971, vol. 10, p. 790.
[31] תלמידי מהרא"ן שישבו על כס ההוראה והתדיינו בהלכה עם הרב שמואל באנדי מוזכרים ב'תורי זהב'. למשל, 'תורה אור', עמ' שסה - עמ' שסט, עמ' שסא-שסב.
[32] ראה 'תורה אור', עמ' שנד - עמ' שנה לחילופי מכתבים בשנת תרכ"ח בין הרב שמואל באנדי והרב יעקב יוקב בן אהרן עטלינגער (תקנ"ח-תרל"ב) המכונה שם 'תלמיד מובהק' של מהרא"ן. על הרב עטלינגר ראה מאמרם של פוזנר ופריימן:
Akiba Posner and Ernest Freiman, ‘Rabbi Jacob Ettlinger,' in Leo Jung (ed.), Guardians of Our Heritage, New York, 1958, pp. 231-243. וכן ראה עמ' 40-43 בספר של הרב קלוגמן: Rabbi Eliyahu Meir Klugman, Rabbi Samson Raphael Hirsch, Brooklyn, New York, 1996.
בתוך 'תורה אור' יש חילופי כתיב (או טעויות דפוס) בשמו של הרב עטלינגער - עטטלינגער, עלללינגער או עלטלינגער.
[33] זהו הקיצור שבו משתמש הרב מהרא"ן - ראה למשל 'תורי זהב', עמ' סח - 'יתבאר על פי מה ששמעתי פירוש פסוק מפי הקדוש אאמ"ו הגאון האמיתי המנוח מהר"ט שייאר זצ"ל בליל סדר של פסח הא דדרשו שם בהגדה...'. וכן גם הרב שמואל באנדי מכנהו מהר"ט - ראה למשל 'תורי זהב', עמ' יג לפי לוח התיקונים בסוף הספר.
[34] אביו של הרב טעבעלה, הרב מיכל שייאר התגורר בפרנקפורט - ראה לוינשטיין, היסטוריה של רבני מיינץ, עמ' 231. השווה את המובא מספר היזכור של קהילת מיינץ אצל הרב מרדכי הלוי הורוויץ, רבני פרנקפורט, תרגם מגרמנית יהושע עמיר, השלים יוסף אונא, ירושלים תשל"ב (להלן, הורוויץ, רבני פרנקפורט), עמ' 309. שם השם הוא 'יעקב משה דוד טעבלי בן מיכל שייאר' - צורת הכתיב של טעבעלה מתחלפת וגם כתוב 'טעביל'. ייתכן שהשמות יעקב משה נוספו בעת מחלתו.
[35] הרב נטע אוטיץ היה אב בית דין של קהילת טעפליץ ובאמבערג ובנו של מהור"ח אוטיץ אב בית דין של קהילת אוטיץ.
[36] בילא נפטרה בבמבורג בשנת תקכ"ז ולאחר מותה נשא מהר"ט את שרה אסתר, בתו של הגבאי במנהיים. היא נפטרה בשנת תקל"ח במיינץ. אמנם להמן, מהרא"ן שייאר, מביא גרסה אחרת שבילא הייתה אשתו השניה וילדה לו רק שני ילדים אבל נראה שיש בכך טעות.
[37] ראה 'תורי זהב', הקדמת נכד המחבר, עמ' יד: שהרב מיכל 'חיבר חידושים רבים ממש על כל הש"ס ודברי כבושים ושו"ת'. אבי מורי פרופ' אליעזר אופנבכר קיבל מירושת סבו הרב נפתלי באנדי שלושה מכתבי היד שטרם הובאו לדפוס ורשומים במו ידיו של הרב מיכל שייאר: דרשות וחידושי אגדה, פלפולים לשבת הגדול, לשבת תשובה ולשבתות שונות החל מהדרשה הראשונה שנשא כרב בוורמס בשנת תקל"ח והדרשה הראשונה במנהיים בשנת תקמ"ב; הספדים על גדולי ישראל שכתב בשנים תק"ם-תקס"ט כגון הרב יחזקאל לנדאו מפראג, הרב פנחס הלוי הורוביץ (אב בית דין בפרנקפורט), הרב נתן אדלר (פרנקפורט) והרב רפאל הכהן (אב בית דין של אה"ו שהן ראשי תיבות לשלוש הקהילות אלטונה, המברג וונדסבק). דרושים, הספדים ופלפולים על סדר פרשיות התורה והמועדים בשנים תקמ"ד-תק"ס; הספדים על רב אריה ליב גינזבורג (בעל שאגת אריה), הרב שאול הלוי אב בית דין האג, והרב צבי הירש אב בית דין פיורדא.
[38] מרדכי אליאב, החינוך היהודי בגרמניה בימי ההשכלה והאמנציפציה, ירושלים תשכ"א, עמ' 153.
[39] דר' יצחק אונא עיין בדרשות הרב מיכל שייאר בכתב היד שהיה מצוי בספריית הרב נפתלי באנדי בפרנקפורט וסיכם את ביקורתו של הרב מיכל על הירידה ברמה הדתית ובחינוך היהודי בימיו. מאמרו של י' אונא התפרסם בגרמנית במרץ 1929: I. Unna, ‘Oberrabbiner Michael Scheuer als Kritiker seiner Zeit', Zeitschrift fur die Geschichte der Juden in Deutschland, Marz 1929, pp. 322-328.. המאמר תורגם לעברית בספר למען האחדות והיחוד - משנתו וחייו של מהור"ר יצחק בן מהור"ר משה אונא זצ"ל, ירושלים תשל"ה, עמ' 206-272. תודתי נתונה לפרופ' רבקה הורוביץ ששלחה לי עותק של מאמר זה.
[40] ראה הקדמת נכד המחבר, עמ' יג-יד שהרב מיכל נפטר בקהילת קארלסרוה בגיל שבעים 'בלי לקיים זרע אחריו'. הוא נפטר ב-13 באוגוסט 1809 וראה לוינשטין, היסטוריה של רבני מיינץ, עמ' .232. השווה אונא, הרב מיכל, עמ' 322 (ובעברית, עמ' 267), שהרב מיכל נסע לכינוס בעקבות סיפוח מנהיים למדינת באדן והקמת מועצה עליונה לענייני דת. סמוך לבואו לקארלסרוה חלה ונפטר.
[41] הקדמת נכד המחבר, עמ' יג וכן ראה להמן, מהרא"ן שייאר. הרב יעקב כהן פופרס, בעל שו"ת 'שב יעקב' היה רב מפורסם בפרנקפורט.
[42] ראה מיכאל מאיר (עורך) תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה, כרך ב', אמציפציה ואקולטורציה 1780-1871, כתבו: מיכאל ברנר, שטפי ירש-ונצל ומיכאל מאיר, תרגמה אירית סיון, ירושלים תשס"א (להלן, מאיר, תולדות יהודי גרמניה), עמ' 62.
[43] לרשימה של עשרות תלמידי חכמים בפרנקפורט באותה תקופה ראה הורוויץ, רבני פרנקפורט, עמ' 148-150.
[44] ראה בספרו של הורוויץ, רבני פרנקפורט לסקירת הרבנים בפרנקפורט - הרב אברהם ליסא, הרב נתן מז, הרב פנחס הלוי הורוויץ והרב צבי הירש הלוי הורוויץ.
[45] להמן, מהרא"ן שייאר וכן בהקדמת נכד המחבר, עמ' יג. הרב יהושע פלק שירת כרבה של פרנקפורט משנת תק"א עד פטירתו בשנת תקט"ז.
[46] הקדמת נכד המחבר, עמ' יג.
[47] ראה 'תורה אור', עמ' שצא עד עמ' ת לתשובת מהר"ט להתיר עגונה מאיכהויזן שהתענגנה בפסח תקי"ח.
[48] ראה דרשה שהתפרסמה מכתב יד - הגאון רבי דוד טעבלי שייאר, 'ביאור במדרש דפרשת חיי שרה בויכוח שעבר בין ישמעאלים, כנענים, ומצרים עם גביעה בן קוסם,' מוריה שנה י"ח, גליון ג-ד (רז-רח), טבת תשנ"ב, עמ' יז-יט.
[49] הקדמת נכד המחבר, עמ' יג.
[50] ראה אומן, משפחת באנדי, עמ' 11 על עלילות המלשין. עוד ראה פייגינסקי: Peiginsky, ‘Jacob Moses David (Tevele) b. Michael Scheuer,' in The Jewish Encyclopedia, vol. XI, New York and London, 1916, pp. 95-96.
[51] הרב שמואל באנדי, הקדמת נכד המחבר, עמ' יג. ושם הוא מספר שבתחילה התקבל למשרה של אב בית ומורה צדק בקהילת ברלין אך "על-ידי איזה סיבה לא היה יכול לילך'.
[52] ראה הקדמת נכד המחבר, עמ' יג והשווה לוינשטיין, היסטוריה של רבני מיינץ, עמ' 231
[53] מהרא"ן מתייחס בכבוד רב לאביו - ראה למשל 'תורה אור', עמ' שו לתואר 'אאמ"ו הגאון האמיתי', 'הגאון עטרת ראשי'. ומזקף לזכותו את יכולתו לכתוב את 'תורי זהב' - הקדמת המחבר, עמ' ל.
[54] הרב לוקא (ת"פ-תקנ"ב), היה אחד מחשובי ועשירי פראג ושיחרר את מהרא"ן מדאגות פרנסה. ריינר אומן סיפר לי ששמע מסבו נפתלי באנדי, שר' שמואל לוקא היה מאחד מעשירי פראג וכך יכולה הייתה משפחת שייאר לתמוך בישיבה עד אחרי מלחמות נפוליון, ובשנת תקע"ו התחילו לעסוק במסחר כדי להתפרנס.
[55] הקדמת המחבר, עמ' לא. ראה גם בהקדמת נכד המחבר, עמ' טו שפעריל דאגה להוצאות הבית במשך ארבעים שנה כדי שבעלה ילמד תורה וינהיג את הישיבה.
[56] הקדמת נכד המחבר, עמ' יד.
[57] לתולדות חייו ראה לוינשטיין, היסטוריה של רבני מיינץ, עמ' 234-235 ושם גם ליצירתו ההלכתית. הרב ברלניר הגיע מ-Baiersdorf - ראה להמן, מהרא"ן שייאר.
[58] ראה להמן, מהרא"ן שייאר, שהמעבר לקהילות אה"ו היה בשנת 1801.
[59] שולמית וולקוב, איחוד וחירות בגרמניה מנפוליאון עד ביסמארק, ישראל, תשנ"ו, 1997, עמ' 216
[60] ראה להמן, מהרא"ן שייאר, המציין שמהרא"ן, כל משפחתו וכל תלמידי הישיבה שבו למיינץ בשנת 1793 עם הכיבוש מחדש על-ידי הגרמנים.
[61] ראה לוינשטין, עמ' 238.
[62] הקדמת נכד המחבר, עמ' יד מציין הרב שמואל שהצרפתים דרשו שיקבלו עליהם את סמכות 'הרב דקאנסיסטאר'. ה-Consistoire בתקופת נפוליון היה כפוף לשלטונות צרפת.
[63] ראה לוינשטיין, היסטוריה של רבני מיינץ, עמ' 236-237.
[64] הקדמת נכד המחבר, עמ' יד - ''... נסעו זמן מעט אחר כך עם הצרפתים מעירנו והוחלפה הממשלה'.
[65] ראה להמן, מהרא"ן שייאר.
[66] הקדמת נכד המחבר, עמ' יג, וכן בעמ' יד.
[67] ראה להמן, מהרא"ן שייאר. גם הרב שמואל באנדי, הקדמת נכד המחבר, עמ' טו, מעיד על מהרא"ן ש"היה מסגף עצמו' בתעניות. בימי שובבי"ם מפרשת שמות עד תצווה היה צם כל יום ואוכל רק בלילה. הוא הקפיד לא לאכול בשר ולא לשתות יין אלא בשבת ומועד.
[68] הקדמת נכד המחבר, עמ' טו: 'וממש לא היה נודע אפילו לבני ביתו שעוסק בחכמת הקבלה כי מאוד היה מקיים הצנע לכת'.
[69] הקמדת נכד המחבר, עמ' טו - פעריל נפטרה בליל אחרון של פסח בשנת תקע"ב ו'מאותה שעה והלאה באו לו צרות על צרות וסבות רעות דאגות רבות מסבבים אותו וכל גופו נחלש ובפרט בידיו'. הרב שמואל מציין שסבו הצטער 'צער גדול מאוד על אשר רבו המתפרצים בדורינו בעונותינו הרבים בענין דתינו ותורתינו הקדושה והאנחה הזאת שברה כל גופו ממש עד שנחלה בעונותינו הרבים על החילו השם הגדול מהכת חדשים אשר עמדו וביותר על תורתינו אשר נמאסה ונבזה'.
[70] ראה את תיאורו הדרמטי של להמן, מהרא"ן שייאר.
[71] ראה הקדמת המחבר, עמ' כא וכן בהקדמת נכד המחבר, עמ' ב. השווה הקדמת נכד המחבר, עמ' טו המתאר את נסיבות התפרצות המגיפה וכיצד נפל מהרא"ן 'למשכב על ערש דוי בחולה הרעה הנ"ל כבד מאוד עד שהיה אחר ג' ימים עד שערי מוות והרופאים אמרו לחייו נואש וכי אין תרופה למכתו לחיות עוד אפילו איזה ימים'. הוא הכין עצמו למות ואמר וידוי וכך היה במשך מספר ימים - חוזר ואומר וידוי. כל הקהל ישב בתעניות והתפללו. הייתה התעוררות עצומה ורבים עשו תשובה (במיוחד על גילוח בתער). נכדו מספר, הקדמת נכד המחבר, עמ' טו: בזמן חוליו 'היה מגלה סודות גדולות במגילה הקדושה הזאת' וכשהתאושש קיבל על עצמו לאספם ולפרסמם.
[72] כך מסופר באריכות בהקדמת המחבר, עמ' כא-כב. ועוד מסביר, ש'יש לכל נשמה ונשמה חלק אלוה ממעל זו תורתו הקדושה אור העליון' והבין שעל נשמתו נגזרה לעסוק בסודות של שיר השירים.
[73] הרב ברוך התחתן עם בתו של הרב יעקב ריינך מחשובי קהילת מיינץ - ראה להמן, מהרא"ן שייאר. ראה הקדמת נכד המחבר, עמ' ב שהרב ברוך סיפר לאחיינו הרב שמואל באנדי כיצד התחיל מהרא"ן לחבר את ספרו בשנת תקע"ד. ושם תוארי הכבוד לרב ברוך הם 'אדוני דודי הגביר התורני המופלא ומופלג הצדיק כש"ת <כבוד שם תפארתו> מהור"ר <מורנו ורבנו הרב> ברוך זצ"ל'.
[74] בכתובה של הרב יונה הכתיב של שם אשתו הוא בילא, ואולם באזכורים שונים כתוב 'בילה' או 'ביילא'. אני מניח שמהרא"ן שייאר קרא את השם בילא לבתו על שם אמו שנפטרה בשנת תקכ"ז כשהוא היה נער בן 14.
[75] בכתובה כתוב 'החבר ר' יונה בן החבר ר' בנימין'. דומה שאת השם 'משה' הוסיפו עקב מחלה וכך הוא מכונה ב'תורי זהב', במספר מקומות (כגון בעמ' קצו).
[76] הרב יונה נולד בפראג בשנת תקכ"ח לאביו הרב בנימין וולף באנדי. הרב יונה היה אחד מתלמידיו המצטיינים של הרב הראשי של פראג, הרב יחזקאל לנדא (תרע"ג-תקנ"ג), מחבר שו"ת 'נודע ביהודה'. ראה להמן, מהרא"ן שייאר.
[77] אבי מורי עמו"ש נתן לי עותק של הכתובה שנכתבה בתאריך ד באלול תקמ"ט במגנצא (= מיינץ).
[78] ראה אומן, משפחת באנדי, עמ' 8 למסמך רשמי של מתן רשות בשנת תקמ"ט (25 ביוני 1789) ל- Jonas Bonte (כך הכתיב) לעבור למייאנץ כדי להינשא ל-Bela הבת של Herz Scheuer.
[79] ראה 'תורי זהב', עמ' קצו-קצז בהגה"ה לדרוש על כפיית מתן תורה בסיני (שבת פח) וב'שקל הקודש', עמ' רסא-רסב לדרוש מדוע שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית המקדש ופירושו לסנהדרין קג שמנשה הרג את ישעיה. עוד ראה 'שקל הקודש', עמ' רמז-רמח לפירושו של הרב משה יונה למאמר במגילה לח 'מחייב אינשי לבסומי בפוריא'.
[80] על חידושיו בסוגיית ברית מילה ראה 'תורה אור' עמ' תלד-תלה לדרשות הרב משה יונה באנדי וכן ראה 'ברית קודש', עמ' רע-רעא 'ובכתבי אדוני אבי מורי הרב הגאון מהור"ר משה יונה באנדי זצ"ל מצאתי גם כן מה שמפרש בברכה זו...' (בסוגיית ברית מילה).
[81] ראה לדוגמא הגאון רבי משה יונה בונדי זצ"ל, 'בסוגיא דרוכב ומנהיג', מוריה שנה כא, גיליון ג-ד (רמג-רמד), טבת תשנ"ז, עמ' כב-כז.
[82] השם טעבעלה הוא ע"ש הסבא רבה, הרב טעבעלה שייאר.
[83] הרב טעבעלה באנדי התגורר בפרנקפורט יותר משישים שנה ויש בידינו את פירושו להגדה של פסח שנדפס בפרנקפורט בשנת תרנ"ח.
[84] הרב שמואל כותב ב'שקל הקודש', עמ' רמח: 'ומפי אדוני אחי נר"ו הרב מוהר"ר טעבעלה באנדי נר"ו שמעתי ג"כ דבר נאה על מאמר זה ...' ואחר כך מובאת הדרשה באריכות. כמו כן שם, עמ' רנג כתוב: 'ואחי הרב מוהר"ר טעבעלה באנדי נר"ו מפפד"מ כתב לי גם כן ביאור בגמרא הלז ואכתוב כאן דבריו וזה לשונו'1 והדרשה מובאת עד אמצע עמ' רנד.
[85] בהקדמתו ל'שקל הקדש' מכבד הרב שמואל את זיכרון אשתו זיסכה ומוצא רמז בגמטריא 21 במספר הקטן של 'שקל הקדש' עם הכולל. ואמנם ראה אומן, באנדי, עמ' 12 ששם אשתו היה סופי ושהיא גם אימצה שם לועזי Sueschen .
[86] ראה בהספד על הרב שמואל באנדי ב'ספר היזכור' של קהילת מיינץ - הצילום מובא אצל אומן, משפחת באנדי, עמ' 5-6.
[87] 'תורי זהב', עמ' רסז - עמ' רפד.
[88] 'תורה אור', עמ' שכח - עמ' תנ.
[89] אות משמים לצרה ראו בתפילת נעילה ביום הכיפורים תקצ"א כאשר ספר תורה נפל מארון הקודש. כך לפי להמן, הרב שמואל באנדי. הוא מציין שיו"ר הקהילה התנצר והרפורמים עקפו את סמכויותיו של הרב לויב המזדקן. כל זה לפי להמן,שם, הביא את הרב שמואל ליטול חלק פעיל בהנהגה הרבנית.
[90] מיינץ היא מרכזו של אזור הכרמים הגדול ביותר של גרמניה ובה יקבים רבים.
[91] הרב לויב בן יוסף אלינגר נפטר בגיל 76 בתאריך ט באב תר"ו (8 באוגוסט 1846) וראה לוינשטיין, היסטוריה של רבני מיינץ, עמ' 239.
[92] ראה שם: 'ובזמן שפורצי הגדר עמדו להרס תורתנו הקדושה ולהשפיל קרן האמונה, התחזק כגיבור נגדם כמעט במסירת הנפש לייסד קהל שלומי אמוני ישראל קהילתנו הקדושה הנקרא בלשון אשכנז איזראעליטישע רעליגיאנזגעזעללשאפט ולבנות בית הכנסת בית תפילת ישראל ולייסד בית רבן לתיקונות ....'.
[93] ריינר אומן מסר לי שהרב שמואל אמנם קיבל הסמכה לרבנות מאת אביו הרב יונה באנדי, אך לצורך הקמת הקהילה ביקש שיהיה בידו אישור נוסף להיתרי הוראה.
[94] הרב צבי בנימין אויערבך מדרמסטט, בעל 'נחלת אשכול, והרב קופל (יעקב) במברגר מוורמס. ראה להמן, הרב שמואל באנדי. תודתי לפרופ' מרדכי ברויאר לפרטים אודות שני רבנים אלה.
[95] פעם בשבוע נסעו הרב שמואל והרב יעקב לוי בדרך המייגעת לדרמסטט, עיר הבירה של הסן.
[96] ראה להמן, הרב שמואל באנדי, שבתחילה היו בקהילה 16 משפחות בלבד. ראה שם שרק בשנת 1858 קיבלו זכויות לקהילה ושבשנת תרל"ג רכשו שטחים כדי להכפיל את בית הכנסת והבנייה בפועל התחילה זמן קצר לאחר מות הרב שמואל.
[97] על הרב רייס כתלמיד של מהרא"ן שייאר, ראה תורי זהב, עמ' קעה בהגה"ה.
[98] הרב יעקב בן ר' גדליהו הלוי מוזכר בעמוד האחרון של ספר 'תורי זהב' כחבר וידיד מנוער של הרב שמואל באנדי וכתלמיד של מהרא"ן. הוא נפטר ללא צאצאים והשאיר את הונו לטובת הקהילה האורתודוקסית.
[99] ראה להמן, הרב שמואל באנדי, שהרב פולדה היה תלמידיו של הרב נתן אדלר בפרנקפורט.
[100] קבוצות אורתודוקסיות פורשות הוקמו למשל בדרמשטאט, ויסבאדן וקרלסרוה. ראה מאיר, תולדות יהודי גרמניה, עמ' 312.
[101] קבוצה של 36 יהודים אורתודוקסים ייסדו את ה- Israelitische Religionsgesellschaft'עדת ישורון' בפרנקפורט בשנת תר"ט והביאו את הרב שמשון רפאל הירש (תקס"ח-תרנ"ח) מניקולסבורג שבמוראביה. ראה מאיר, תולדות יהודי גרמניה, עמ' 311-312.
[102] בשנת תרכ"ט הוקמה קהילה גדולה של 'עדת ישראל' בברלין ונבחר הרב דר' עזריאל הילדסהיימר (תק"פ-תרנ"ט) אשר בשנת תרל"ג יסד את בית המדרש הרבני של היהדות האורתודוקסית בברלין. וראה מאיר, תולדות יהודי גרמניה, עמ' 312.
[103] ישנם חילופי כתיב לשם להמן כמו 'לעהמאנן' בספר היזכור של מיינץ. הרב מרקוס נולד בוורדן Verden הנובר Hanover בשנת תקצ"ב (29 בדצמבר 1831) ונפטר במיינץ יום ב' כ"ד ניסן תר"ן. ראה עליו אצל כהן-סינגר, להמן -
Max Cohen and Isidore Singer, ‘Lehmann, Marcus (Meyer),' The Jewish Encyclopedia vol. 7, New York and London, 1916, pp. 667-668.
[104] הרב להמן נישא לתרצה (Roeschen), בתו של הרב שמואל. תרצה נולדה בשנת תקפ"ח ונפטרה בגיל 71 בליל יום ב' כ' בטבת תרנ"ט - ספר יזכור של מיינץ מובא על-ידי אומן, משפחת באנדי, עמ' 35.
[105] ראה להמן, הרב שמואל באנדי, שהרב להמן התחיל בכהונתו כרב הקהילה בערב סוכות תרט"ו (1854). בספר היזכור של מיינץ כתוב: 'הצדיק הזה היה יותר מל"ה שנים אב בית דין דקהילתנו והיה מדריך בניו ובני ביתו וכל בני קהילתנו בדרך תורותנו ובדרך היראה והיה דרש(ו)ן גדול וד(ו)רשותיו היו מלא<ות> יראה ואהבת השם' (מובא על-ידי אומן, משפחת באנדי, עמ' 34).
[106] בשנת תרל"ה הוציא לאור ירושלמי ברכות עם פירוש של ר' שלמה סיריליאו ממוגרשי ספרד. על זה הוסיף הרב להמן פירוש בשם 'מאיר נתיב'. ראה בהספד עליו בספר היזכור של מיינץ ואצל כהן-סינגר, להמן, עמ' 668.
[107] הרב דר' להמן חיבר ז'אנר מאוד מיוחד של רומנים היסטוריים שהעניקו השראה ואמונה לדור שלם של קוראים ושיקפו את אתגרי התקופה וקשייה. בשנת תר"ך ייסד וניהל את השבועון האורתודוקסי Der Israelit ושם פרסם בין השאר את הסקירת על מהרא"ן שייאר והרב שמואל באנדי.
[108] מרקוס למד באוניברסיטת ברלין ואחר כך בפראג. את הדוקטוראט קיבל מאוניברסיטת Halle. ראה כהן - סינגר, להמן, עמ' 668.
[109] כך כותב להמן, הרב שמואל באנדי. הוא מציין שמחיר בית הכנסת היה 36 אלף פלורין ושבית הספר נפתח עם 53 ילדים ובשנת תרל"ח למדו בו למעלה מ-150 תלמידים.
[110] ראה בספר היזכור של קהילת מיינץ: 'והתחזק כגבור נגד הפורצים כמעט במסירת הנפש'. בשבועון 'איזראעליט' 'נלחם כנגד הפושעים המתפרצ<י>ם לעמוד בדבריהם ובספריהם נגד תורתנו הקדושה והוא היה עומד כנגדם זה יותר משלושים שנה וקידש השם ברבים להרם קרן תורתינו ואמונתינו'.
[111] ראה את ההספד שכתב חתנו, הרב דר' מאיר (מרקוס) להמן, בשבועון שערך.
[112] הקדמת המחבר, 'תורי זהב', עמ' ל, לא. כך גם העיד הרב שמואל באנדי, הקדמת נכד המחבר, עמ' טו, שבכל שבת היה "עוסק בשיר השירים ובסודותיו".
[113] הקדמת המחבר, עמ' כ: 'בכל נקודה ונקודה שבה תלין תילין של טעמים ורזי תורה מרמזת מששת ימי בראשית עד אחר שית אלפי דהוי עלמא'.
[114] מהרא"ן שייאר מסתמך על התקדימים של רבינו יעקב בעל הטורים מהמאה הי"ד וספר 'מגלה עומקות' במאה הי"ז מאת ר' נתן נטע שפירא אב בית דין ורב של קהילת קראקא שבפירושו לתורה מפתח את שיטת הגימטריות באופן קבלי.
[115] 'תורי זהב', עמ' פו על-פי שבת קה ע"א.
[116] שם, עמ' ל.
[117] למסרים על מסירות נפש וקבלת ייסורים בשמחה ובאהבה ראה למשל 'תורי זהב' עמ' רג.
[118] הקדמת נכד המחבר, עמ' טו: 'והחיבור הזה היה חביב עליו ביותר שבסוף ימיו לא מש הספר הזה מתוך מיטתו ששכב עליה...' והוא ביקש שיקראו לפניו בייחוד 'מעניין מסירת הנפש בקדושה ובטהרה'.
[119] 'תורי זהב', עמ' לב.
[120] מהרא"ן ב'הקדמת המחבר', עמ' כ, מצטט את דברי רבי עקיבא במסכת ידים (פרק ג, משנה ה).
[121] 'תורי זהב', עמ' לג, והשווה במדרש שיר השירים רבה: 'מהו שיר השירים? המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסל שבשירים'.
[122] 'תורי זהב', עמ' לב, עמ' לד, עמ' פד. השווה בשבועות לה ע"ב: כל שלמה האמורין בשיר השירים קודש, שיר למי שהשלום שלו חוץ מזה "כרמי שלי לנפי האלף לך שלמה"...'. וכן במדרש במדבר רבה יא,ו נדרש השם שלמה להקב"ה - 'מלך שהשלום שלו'.
[123] הקדמת המחבר, 'תורי זהב', עמ' כח - 'הקדוש ברוך הוא אמרו' = 902 ויחד עם ארבע המלים = 906 = 'אשר לשלמה'. השווה 'תורי זהב', עמ' לה, על דרך רמז: '"אשר לשלמה" עם הב' תיבות גימטרייה 'זה יודע כל מחשבות' (908).
[124] מהרא"ן, 'תורי זהב', עמ' כ, עמ' לב. מהרא"ן מצטט את הזוהר פרשת תרומה, דף קמ"ג ע"ב - קמ"ד, ע"א המוצא בשיר השירים רמזים למעשה בראשית, סוד האבות, גלות מצרים וגאולתו, שירת הים, עשרת הדברות, מעמד הר סיני, הליכת ישראל למדבר, כניסת הארץ ובנין בית המקדש. וכן גלות ישראל בין העמים וגאולה שלהם ותחיית המתים עד היום שהוא שבת לה'.
[125] 'תורי זהב', הקדמת המחבר, על דרך רמז, עמ' כח-כט. לפני שבא שלמה המלך 'הייתה התורה נראית כחסירה מאותיות קדישין הללו'.
[126] מהרא"ן (שם, עמ' כח), מצטט את הזוהר (פרשת תרומה, דף קמג ע"ב) שבספרו של אדם הראשון היה כתוב, בו ביום שיבנה בית המקדש, יעוררו האבות שירה למעלה ולמטה.
[127] מהרא"ן, שם, עמ' כח מצטט את 'תיקוני הזוהר'. בתיקון העשירי כתוב 'בראשית, שיר תא"ב, והאי איהו שיר משוב מכל השירים, תאב מכל השירים'. ראה תקוני הזוהר, מהדורת ראובן מרגליות, ירושלים, דף כד, ע"ב (עמ' 48).
[128] 'תורי זהב', עמ' כ, על-פי זוהר תרומה, דף קמד ע"א.
[129] מודים לה' ומכירים שהכל ברצונו בודאות של אמונה - 'האמונה העתידה אשר כל כך בטוח ומבורר אצלנו כאלו כבר נעשית' ('תורי זהב', עמ' לג).
[130] 'תורי זהב', עמ' לב. 'על זה מזמרים הצדיקים שירים רבים' כי נפרד שם הקודש 'אל' כאשר יש הפרדה בין 'סמ' ל'אל' ויישאר 'סם' לבדו בלי קדושה. השווה 'תורי זהב', עמ' לד.
[131] השווה הערת הרב שמואל באנדי על עמלק בהגה"ה, 'תורי זהב', עמ' קכז.
[132] הקדמת המחבר, עמ' כא, תורי זהב, עמ' לב. עוד השווה עמ' קפב-קפג בהגהה. בשמות יז, טז - 'כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור'. במדרש תנחומא פרשת כי תצא, יא, רבי לוי בשם רבי אחא ברבי חנינא אומר: כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, לא השם שלם, ולא הכסא שלם. אבד זרעו של עמלק השם שלם והכסא שלם'.
[133] סוכה נב ע"א: הא הספידא מאי עבידתיה? ... כדדרש רבי יהודה - לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחט בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה. ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה.
[134] 'תורי זהב', עמ' לד.
[135] 'תורי זהב', עמ' כא ומהרא"ן חוזר על הביאור בעמ' לב.
[136] 'תורי זהב', עמ' רט. ועוד שם בהסבר לאותיות שם הוויה - אות 'וה' שהן אותיות הנקבה בשם הוויה יהיו 'תחת ראשי', דהיינו תחת האותיות 'יה', ואז יוכל סטרא דימינא להתגבר בבחינת 'וימינו תחבקני'.
[137] 'תורי זהב', עמ' רט על-פי הברייתא בברכות ז ע"א.
[138] 'תורי זהב', עמ' רח על-פי מדרש שיר השירים רבה.
[139] 'תורי זהב', עמ' רח: 'ראובן' באותיות הפוכות שווה 'אור בן' - זו תפארת.
[140] חסידי אשכנז במאות הי"ב והי"ג התמחו בשימוש בגימטריות, ספרו כל מלה בתפילות ומצאו משמעות מספרית לכל דבר בתורה. כך למשל, ר' אלעזר חישב את הערך של האותיות בפסוק בשה"ש ו,יא 'ירדתי לגני' כשווה לפסוק על סודות המרכבה.
[141] מקובלי צפת קבעו ששת מזמורי תהילים מ'לכו נרננה' ואת 'לכה דודי' והרמ"ק הוסיף את שיר השירים.
[142] ר' משה קורדברו (רפ"ב-ש"ל) מגדולי מקובלי צפת - ראה ברכה זק, 'על סדור תפלה למשה - כמה הערות,' דעת 44, חורף תש"ס, עמ' 59-84. השווה משה חלמיש, הקבלה בתפילה בהלכה ובמנהג, רמת-גן תש"ס, עמ' 318, ועיין בהערה 202 להבאת המנהג על-ידי ר' אברהם גלנטי, תלמיד של ר' משה קורדברו, לקריאת שיר השירים לפני 'הפיוט של הקבלת שבת בואי כלה'.
[143] הרמ"ק מוסיף בקשה מרחיקת לכת: 'שבזכות שיר השירים אשר קראתי ולמדתי שהוא קדש קדשים, בזכות פסוקיו ובזכות תיבותיו ובזכות אותיותיו ובזכות נקודותיו ובזכות טעמיו ובזכות שמותיו וצירופיו ורמזיו וסודותיו הקדושים והטהורים הנוראים היוצאים ממנו שתהא שעה זו שעת רחמים שעת הקשבה, שעת האזנה ונקראך ותעננו נעתיר לך והעתר לנו שיהיה עולה לפניך קריאת ולמוד שיר השירים כאלו השגנו כל הסודות הנפלאות והנוראות אשר הם חתומים בו בכל תנאיו'.
[144] 'תורי זהב', עמ' צח.
[145] 'תורי זהב', עמ' צז.
[146] שם, עמ' צז: לפיכך תקנו לומר 'אתה קדשת' בתפילת ערבית לרמוז לקידושין ואילו ביום שבת תיקנו 'ישמח משה' 'כי אז עיקר השמחה לשמוח החתן עם הכלה'.
[147] 'תורי זהב', עמ' צח: מהרא"ן מצטט גימטרייה מספר 'מגלה עומוקות' ש'האותיות הנעלמות' מהאותיות 'שבת', דהיינו חישוב מספרי בלי ראשי התיבות (שין בית תיו) הן 486 = 'משיח בן דויד אליהו'.
[148] ר' יצחק בן אריה יוסף דוב (תקפ"ה-תרנ"ז), סדר עבודת ישראל, פרשת ויצא, תרכ"ח, רדלהיים.
[149] בער מציין את המנהג לקרוא את כל שיר השירים בניגוד למנהג המובא בסידור יעב"ץ לר' יעקב בן צבי בגרמניה תנ"ח-תקל"ו להסתפק בארבעה פסוקים.
[150] זליגמן בער ביקש הסכמה מאת הרב שמואל באנדי לסידורו ולדינים ומנהגים שבו. במקום הסכמה רגילה, נתן לו הרב באנדי שני שירים והם נדפסו במבוא לסידור, עמ' XVII-XX. צאצאי הרב שמואל באנדי נוהגים עד היום לשיר בשולחן את הזמר 'אנוכי לה' שבו השם 'שמואל בן מהר"ר יונה באנדי' חתום בראש הבתים. בשבט תשל"ב הדפיס אבי מורי עמו"ש באופן פרטי את השיר עם רקע, פירוש ותרגום לאנגלית.
[151] השיר של מהרא"ן שייאר מסכם בשמונת הבתים הראשונים את דיני השבת ונותן רמזים מדרשיים על ערכה הנפלא, תקוות הגאולה והשבת עבודת המקדש. בשלשת הבתים האחרונים חותם מהרא"ן את שמו ושם אביו וסימן מספר אותיות בכוכבים: נפתלי... הרצ... בנ... גאון... מהרר..דוד...זכרו... הצדיק... לברכה.... . בבתים אלה ביטא ערגה לה', תקווה לסעודת לוויתן שהיא הרמוזה בשבת וסיים "אז נזכה ליום שכולו שבת".
[152] ראה מרדכי ברויאר, עדה ודיוקנה - אורתודוקסיה יהודית ברייך הגרמני 1871-1918, היסטוריה חברתית של מיעוט דתי, ירושלים תשנ"א, עמ' 71-72 על ההתרחקות מהקבלה בגרמניה. ואמנם, בקהילות כפריות בדרום גרמניה במאה הי"ט המשיכו מקובלים בעלי מופתים לפעול ולתת עצות קבליות בעתות צרה (ראה ברויאר, שם, עמ' 52-53) אבל אין המשך לכתיבה הקבלית. השווה ברויאר, שם, עמ' ,72 על הרב הירץ שייאר ששקע 'בעיונים קבליים בסתר' ו'אפילו קרוביו לא ידעו על כך'.
[153] תודתי נתונה לרבקה הורביץ אשר שלחה לי את מאמרה המאלף על הרב יצחק ברנייס Bernays (1792-1849). הרב ברנייס הוא יליד מיינץ, והורביץ משערת שהוא למד אצל הרב הירץ שייאר (הורביץ, עמ' 138-139). הוא עזב את מיינץ ועבר ללמוד בוירצבורג שם שילב לימודים אוניברסיטאיים עם לימודיו בישיבה. הוא הוזמן ב-16 ביולי 1821 לכהן כרב של הקהילה האורתודוקסית של העיר המבורג, הקהילה היהודית הגדולה בגרמניה (הורביץ, עמ' 158) והיה איפוא לרב הקהילה הראשון בגרמניה שלמד באוניברסיטה (מאיר, תולדות יהודי גרמניה, עמ' 136).
Rivka Horwitz, ‘On Kabbalah and Myth in 19th Century Germany: Isaac Bernays', Proceedings of the American Academy of Jewish Research, vol. LIX, 1993, pp. 137-183.
[154] על כך ש'תורי זהב' הוא הספר הקבלי האחרון שנדפס בגרמניה ראה את המאמר בגרמנית על אחרוני המקובלים בגרמניה, עמ' 222:
G. S., ‘Die letzten Kabbalisten in Deutschland,' Judaica 3, Suhrkamp Verlag, Frankfurt am Main, 1970, pp. 218-246.
| תגובות |
|
מעניין
תודה על מדיטצית שירת...
תודה על מדיטצית שירת...
תודה רבה למדיטציה י...
עשיתי את המדיטציה של...